שבועות

זה חג שאני אוהבת במיוחד

בעיקר את הקטע הנוסטלגי שלו 

הזכרונות שלי מהמושב.

זה בערך הדבר היחיד שלא הדחקתי מהילדות

בשבועות במושב כל שכונה היתה מקשטת עגלה ואז בתהלוכה מלכותית כל העגלות הופיעו בזו אחר זו

אני לא זוכרת אם היתה גם תחרות 

אבל אני זוכרת טוב את המאמץ להיראות טוב ומיוחד

לבלוט

טוב אולי זה רק בראש שלי, לא יודעת

בכל אופן הכל לבן רומנטי ומלא פרחים

מה אני צריכה יותר מזה?

האמת שכלום

אני כבר חודש נרגשת מהמחשבה על שבועות

כל הדברים שאני מכינה מתאימים מבחינתי לשבועות

כך שההתרגשות בשיאה

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ 

 

יסמין

חברת ילדות שלי

צמודות צמודות היינו

ועכשיו נפגשנו שוב

אחרי 15 שנים של מרווח

אנחנו אימהות ויש לנו ילדות באותו הגיל בערך

והן התחברו מיד

כמעט כמונו

נפגשנו לבוקר משותף

רק של בנות

 

הוצאנו את הילדות מהמסגרות בעשר בבוקר ועשינו לנו יום כיף

שכלל ארוחת בוקר, פיקניק וכל מיני דברים שרק בנות אוהבות

 

שי לי ורונה לובשות סינר שמלה בשמנת רקום רקמת צלבים עבודת יד

ניתן למצוא אותו פה

מתחת סתם גופיה מטריקו

ותחתית שגם היא נמצאת במרמלדה שלי

 

את שמלת הכותנה עם התחרות אפשר למצוא גם במרמלדה

 

ההכנות לשבועות בעיצומן

ואנחנו עוד נוסעים למושב למצעד העגלות

אז פוסט בנושא בטח עוד יגיע...

תודה לשי לי וליסמין 

על האירוח בביתן והזמן האיכותי שבילינו יחד

ותודה ענקית לרונה

איזה כיף לי שיש לי אותך ♥

קוקי בת 30

קוקי נולדה כשהייתי בת 6

קוקי בת שלושה שבועות אני ואמא

אני זוכרת כשראיתי אותה בתוך האקווריום שבו מסיעים את התינוקות בבית היולדות 

וכבר אז היא היתה כ"כ יפה

כעסתי עליה על זה

זה לא שהייתי על תקן היפה עד עכשיו

אבל היה ברור לי מה הולך לקרות בהמשך...

שיק של שנות השמונים

אני בחרתי לה את השם

קראתי לה גוני

כי גוני היתה חברה טובה שלי באותם ימים

ואחרי יומיים החלטתי לשנות לשירי

מאז ועד שהתבגרתי
לא כ"כ אהבתי אותה

היא תמיד משכה תשומת לב

כ"כ יפה

מה שגרם לכולם מסביבי לראות רק אותה

אני הייתי האחות הגדולה

מלווה שלה...

באמת שלא נתתי לה צ'אנס

רק לפני כמה שנים התפייסתי איתה

סלחתי לה שהיא כ"כ יפה

למדתי להסתכל על כל המיכלול.

היא גם מאוד מאוד מוכשרת

אחרי הלידה של אבינעם היא נתנה לי מתנה כמה שיעורי אימון כושר אישי

קוקי בצילומים למנטה, תודו שאין דברים כאלה...

תקשיבו, זה לא בגלל שזו אחותי היא באמת מדהימה

כ"כ כיף לראות אישה שמחוברת למה שהיא עושה ואוהבת אותו כ"כ

אפילו לרגע הצליחה להכניס אותי לעולם שלה ולחשוב שריצה זה דבר מגניב

זה עבר לי

לצערי

בקיצור קוקי בת 30 והיא מהממת

ואני אוהבת אותה גם בשביל כל השנים ש"שנאתי" אותה

מזל טוב קוקי אהובה

גיל 30 זה אחלה גיל!
אוהבת 

אחותך הגדולה

עכשיו אני נהנית מהיופי הזה, קוקי ורונה בצילומים לסינרים שלי. צילום : גיא נחום לוי, איפור : פנינית כץ לעדה לזורגן

קוקי ורונה בצילומים של הסינרים שלי. צילום : גיא נחום לוי איפור :פנינית כץ לעדה לזורגן

ו

After Party

היומולדת נגמרה

האמת שאני עוד ממשיכה לחגוג

מרגישה שהתבגרתי עכשיו במובן הטוב של המילה

מדויקת עם הרצונות שלי

ושמחה להיות מרוצה

לא מחפשת אכזבות

אשויץ בכמה מתנות שוות שקיבלתי

פריז ואופנה שני דברים אהובים, מתנה מחמוטל ומני

את זה קניתי לעצמי לחדר השינה

אביטל רקמה לי...

מתנה ממשפחת רהב, מתאימה בדיוק לסינרי הבבושקה שלי

עוד לב קטן לזוגיות

ביום ההולדת עצמה ישבתי כמה שעות עם דורלי במנטה ריי

אח"כ פגשתי את רוני בי חברת ילדות אהובה לשיטוט קטן וקפה

ואז חזרתי הביתה וחיכתה לי הפתעה שאייל הכין לי עם הילדים

הפתעה מהילדים

יום למחרת הסתפרתי פה אצל הספר המקומי, יצא ממש נחמד

ויום אחרי נסענו אני ואייל לראשונה מזה שנתיים וחצי 

לבד לסופ"ש בלי הילדים

מרוב שעבר כ"כ הרבה זמן כבר שכחתי כמה זה כיף

הם באמת נורא מתוקים

אבל כ"כ כיף בלעדיהם

לא אגלה לאיזה מלון הלכנו כי זה היה המקום הכי מגעיל שהיינו בו

אבל גם זה לא הצליח לקלקל את אוירת הקלילות והזוגיות שכבר שכחנו שקיימת בנו

היינו בצפת בסימטאות היפות

וסתם אכלנו ארוחות בוקר נטולות דאגות

הצלחנו לראות סרט בלי להירדם

וישנו לילה שלם שממנו קמנו ביקיצה טבעית

כ"כ פשוט וכ"כ חסר

חזרנו צמאים לעוד אבל גם קצת התגעגענו

היתה יומולדת משמחת במיוחד

שום דבר לא הצליח לקלקל

לא זה שזה נפל על ערב יום הזיכרון

ולא המלון המגעיל

היה כ"כ כיף

ועכשיו צריך לחזור לשיגרה

תודה

ותודה מיוחדת לאמא שלי על הבייביסיטר והסבלנות

36

מחר אהיה
בת 36

במושגים של פעם זה ממש גדול

אני הייתי בת 12 כשאמא שלי היתה בגילי

ובדיוק אז נולדה אחותי הקטנה

בעצם קיבלתי אותה למתנה לבת המצווה שלי

לפחות כך הרגשתי

אז היום אני בגיל הזה
שבו לאמא שלי היו כבר 4 ילדים כשאחת בת 12...

עם קצת פחות הספקי ילודה אבל עם המון ניסיון חיים

ואני ממש מרגישה שייכת לעולם המבוגרים

כשהייתי קטנה בעצם עד שהילדים נולדו

היו לי ציפיות מאוד "בסיסיות" מיום ההולדת

לפחות כך אני חשבתי
בלונים, פרחים, הפתעות

ושכולם יתייחסו בכל רגע באותו היום אליי בקדושה

טוב אולי זה לא כזה בסיסי

כי כמעט תמיד התאכזבתי

דנה היא זו שעלתה על נוסחת הניצחון

לכלול כמה מהסממנים האלה ולהבין שזה מאוד חשוב לי

בקיצור...

היום אני קצת יותר בוגרת

והיום יש לי כבר ימים יותר חשובים שהם ימי ההולדת של הילדים שלי 
ששם באיזה אופן 
נולדתי גם אני,
 שוב

אז בכל זאת מזל טוב

המון בלונים

ושתיהיה לי עוגה יפה, הרבה מתנות כמו שמאחלים הילדים...

ולכולנו בריאות ושמחה 
או להפך

אני ונמרוד ורסס ביום ההולדת שלי ב-2005

כריכי סירות

לכבוד הבלוג החלטתי לעשות  מעשה

למען האמת חשבתי על זה כבר הרבה זמן בלי קשר לבלוג

ותודה לבלוג שהוא עוזר לי לקדם דברים שחשובים לי

 ...............

מזמן מצאתי בשוק בחיפה את הספר הזה

הוא כמובן העלה לי זכרונות מפעם

ורציתי להתחיל בחוג ביתי עם רונה

בו אנחנו כל פעם מכינות משהו משותף

רונה דווקא מעורבת במטבח

אבל הרשמיות פה וההתמקדות היתה חגיגית לנו.

הנה אני ורונה נכנסות לענין מאוד ברצינות

מציירות, עוקבות אחר הוראות ההפעלה

לומדות

ונהנות

וזה מה נוצר לנו בסוף

ממש כיף

אחרי כל החגיגה הזו

אכלנו את זה ארבעתינו בארוחת ערב קלילה

אז תודה רונה

נהניתי

אוהבת אותך!

אמא

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

קרדיטים :

צילום – אבא

עיצוב אמנותי – רונה

רעשי רקע – נוקי

עיצוב הסינרים – אמא (אפשר לקנות אותם ביחד או לחוד חפשו במרמלדה שלי)

תודה לכוווווולם

סדר פסח

אני ממש זוכרת את ההתרגשות לקראת הפסח כשהייתי ילדה.

בלי להיות דתיה ובלי מסורת משפחתית,  הייתי מסדרת את החדר, ממיינת, זורקת, עושה "סדר פסח" 
ובעיקר מתחברת מחדש לדברים שיש לי בחדר.

אני גם זוכרת את ההתחדשות של הבגדים , איך היה מעין טקס כזה בו מורידים את בגדי העונה שמגיעה (קיץ) וומאפסנים את זו היוצאת. כל פעם מחדש היה מרגש להזכר בדברים שאופסנו בארון ולתת להם שוב חיים.

הבגדים החגיגיים לפסח היו הדובדבן שבקצפת. אני זוכרת שאמא שלי תפרה לי שמלות ליום יום ולשבתות, אבל בפסח היינו נוסעים לעיר הגדולה(טבריה) ומחפשים לי שמלה.

 היום כשאני בעצמי אמא אני מבינה כמה אמא שלי "זרמה" איתי (כל הכבוד אמא!)

כשהיא רצתה לקנות לי את השמלות הכפריות הפרחוניות המתוקות  אני הייתי מוצאת את השמלה המכוערת ביותר שקיימת ובוחרת אותה.

היתה לי שמלת זהב מתנפנפת  וחליפת קוסם בצבע כסף, 
ולא, זה ממש לא היה לפורים, הלכתי עם זה לליל הסדר בקיבוץ. היו לזה 3 חלקים - מכנסים מכסף, 
חולצה לבנה עם פפיון רקום מכסף וז'קט של מנצח נחשו באיזה צבע, נכון גם כסף.

אין לזה תיעוד, מעניין למה, אבל אצלי בראש זה מתועד טוב טוב.

מצד אחד כל הכבוד לה שהיא נתנה דרור לרצונותיי

מצד שני....

 

אז תודה אמא על הקבלה הזו

מקווה שגם אני אצליח לשחרר ולקבל באהבה את בחירותיה של רונה, מוזרות ככל שיהיו.

רונה ואני עיצבנו כמעט יחד את קולקציית השמלות שלי (שלנו)

היא המוזה שלי

מודדת לי בכל שלב בדרך

ומביעה דעה

דרכה אני רואה את השמלות שלי מקבלות חיים ומתאהבת בהם ובה

 

זו השמלה שלה לליל הסדר ואני אוהבת אותה במיוחד.

רונה נראית בה כמו כלה קטנה.

את שלושת פסי התחרה בחלק התחתון של השמלה היה קשה למצוא,
חיפשתי בכל חנויות הסדקית פסים עם סיומת ישרה משני הצדדים ושכבר כמעט התייאשתי הגעתי לחנות האחרונה חסרת אמונה ואז הן חייכו אליי יפות יותר ממה שדמיינתי.קניתי את כל הסטוק שהיה שם ומאז אני שומרת על כל מטר שנגזר
 

עם הגזרה גם עברנו תהליך. עם שרוול ואז בלי שרוול ואז שוב שרוול שהלך והתקצר...

עם קפלים ובלי קפלים עם כיווצים.

בסופו של דבר זה מרגיש כאילו היא היתה שם תמיד

שמלה של פעם אבל גם של היום

שמלה של געגוע לאיך שחגגו פעם

ואיך שפעם חג היה סיבה אמיתית לקנות דברים

והיום הקלות של הקניה לא מאפשרת את זה

(אולי רק לפעמים)

ח ג   א ב י ב   ש מ ח

 

"זה מקום שנולדים בו תינוקות"

"זה מקום שנולדים בו תינוקות

זה מקום שסובבות בו ממטרות

זה ביתנו זו רמות שלנו

זו רמות"

[השיר של מושב רמות]

 ...................................

ההורים שלי הגיעו מעמק הירדן

הם התאהבו בבית ירח בתיכון

היו הזוג היפה של העמק והחליטו להקים את משפחתם במושב רמות שבגולן

איזה מזל, אחרת עוד הייתי קיבוצניקית בטעות

המושב התחיל עוד קודם כשהחלוצים (שההורים שלי לא היו בינהם) הקימו את סקופיה וגרו בתוך משולשים

בראייה של היום זה נשמע ממש רומנטי ומרגש להקים משהו מאפס

ועוד בקומונה כזו. ההורים שלי הצטרפו קצת אחרי ואני כבר נולדתי במושב

זה מקום ממש יפה

ומלא מרחבים קסומים

 

אבל זו לא היתה החוויה שלי כילדה.

 אחת החברות הטובות שלי מהגן היתה איילת

אני זוכרת עד היום את החוויה של להיות אצלה בבית

היו לנו משפחות קצת שונות

משפחה אחת מסודרת

והשניה קצת פחות

אני בעיקר זוכרת את הלוחות זמנים המסודרים שהיו נהוגים אצלה

ואת הפער שחשתי בתוכי

אמא שלי היתה מאוד אבסטרקית עם עיניני לוחות הזמנים

(לצערי גם אני נדבקתי בזה)

בכל אופן כל פעם שהתקרבה השעה שהייתי אמורה ללכת הביתה מאיילת הייתי נכנסת ללחץ

גם כי לא רציתי ללכת משם

וגם כי פחדתי שאמא שלי לא תגיע בזמן

איילת היתה מאוד קרובה לליבי

בכיתה  ה' הם הודיעו שהם עוזבים לשליחות בבוסטון

וזה היה לי מאוד קשה

המשכנו לשמור על קשר במכתבים

החיים שלי סבבו לא מעט סביב ההתכתבויות עם אילת

הייתי הולכת לדואר בהתרגשות לראות אם הגיע לי מכתב ממנה

הייתי מחשבת מתי שלחתי

מתי הגיע, כמה זמן יקח עד שהיא תכתוב וכמה זמן משלוח

היום זה נשמע כמו נצח

אז זה סיפק לי הרבה מהריגושים של אותה תקופה

אני ואיילת שמרנו על קשר

אבל איי שם בצבא הוא נותק

ואז בזכות הפייסבוק זה חודש

גם אז הייתי צריכה לחכות הרבה זמן עד שהיא פתחה חשבון ומצאתי אותה

שתינו כבר היינו אימהות

וזה היה כ"כ טבעי וגם קצת לא

יש בסיס עמוק ונושן

ויש המון חדש

ולאט לאט אנחנו מגשרות על הפערים

איילת מכינה בובות אצבע מלאות אופי

ואני ממש אוהבת את מגע היד שלה, כל דבר שהיא נוגעת בו מקבל טיפול עדין ורגיש כל כך

ואפשר לראות את התוצאות שלה פה

ועכשיו אנחנו הולכות למכור יחד בקולאז' סייל של קרן שביט

 

קרן יזמה את החיבור הזה

ואנחנו קפצנו על  הרעיון

אז כולכם מוזמנים לבוא לפגוש אותנו שם

להחזיר אהבות קודמות