יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

פחד במה...



לפני עשרה חודשים עשיתי את הקורס המעולה של מיה לנדאו
לפני שהתחלנו מיה ביקשה מאיתנו לחשוב על דרך להציג את העסק שלנו אחת לשניה
מיד נלחצתי....
בצבא רציתי להיות מדריכת חי"'ר והלכתי להיבחן, היינו צריכים לבחור נושא ולהרצות בנושא מול קהל ומספר בוחנים
בחרתי נושא שאז היתי ספצית בו – משהו שקשור לימודי סביבה (כן, זה מה שלמדתי בהרחבה בתיכון, נשמע מוזר אני יודעת)
בניתי מערך שיעור יפה ונעמדתי מול כולם,
התחלתי טוב אבל אז באיזה רגע פתאום ראיתי את כל אותן עיניים בוחנות של הבוחנים, הפה שלי התייבש ואף מילה לא נשארה לי בראש בטח לא כזו ששיכת לנושא של לימודי סביבה
התישבתי בצד והתעצבתי, ידעתי שאותו תפקיד נחשק לא יהיה בידיי, ועוד יותר ידעתי שאני לא בנויה לעמוד מול קהל של יותר משלושה אנשים.
בסוף הייתי פקידה פלוגתית וזה פוסט בפני עצמו אבל מצאתי את הדרך המעולה לממש את עצמי ואת כישוריי אחד על אחד או מאחורי הקלעים או איך שנקרא לזה
ואפילו בתואר בסימנריונים, הצלחתי להתחמק מלהציג לכל הכיתה את נושא הסמינריון שלי למעשה ככה הייתי בוחרת לאיזה סמינריונים ללכת – האם המרצה דורש הרצאה מול הכיתה כן או לא.
בקיצור הסתדרתי
ואז הגיע הרגע בו מיה ביקשה את אותה בקשה
וחיפשתי את הדרך שלי להתבטא ומזל שיש לי רעיונות טובים ובעל עם כל מיני יכולות בינהן גם יכולת העריכה והכתיבה, יחד יצרנו את המצגת הביתית הזו, שרציתי לשתף אותכן

היא נעשתה לפני עשרה חודשים והשמלות שלי היו רק בהתהוות 
אבל זה יעזור לכם להכיר חלק מהדרך שלי

תיהנו (-:



נ.ב.
לגבי החלק שמתייחס לרזילי – הקושי שם היה לראות את אותן מעצבות ועבודתן הסיזיפית ולא נבע מהחנות או הבעלים שהיו ממש מקסימים (-:

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

עוד שבוע פחות יום היא בת חמש



עוד פחות משבוע יש לה יומולדת.
זה התאריך הלועזי
אבל בראש השנה זה התאריך שאנחנו אוהבים לחגוג.

כששאלתי את אמא שלי מתי נראה לה שאלד (בהריון עם רונה)
היא אמרה נחרצות -  או בתאריך הלועזי של החתונה שלנו או בעברי
והיא צדקה
אף אחד לא ידע שאני בחדר לידה (פריבילגיה שאפשרית בלידה ראשונה)
ואז לפנות  בוקר בשעה שנגמרה החתונה שלנו (ארבע שנים לפני)  צלצלתי אליה ואמרתי לה שהיא צדקה.
היא בחרה לצאת בדיוק אז.
בשבוע 38 


ביקור בעבודה של אייל בהריון עם רונה


אומרים שאישה יולדת אחרי שהיא מרגישה שהיא מיצתה את ההריון
לא הגעתי לשלב הזה, 
אולי כי היה לי כ"כ כיף להיות בהריון
ואולי גם כי פחדתי נורא
אין רגע מאושר מזה


אז עברו חמש שנים 
פחות שבוע
ואני ורונה כבר מתכננות כמה חודשים את היומולדת שלה
יש לה רשימה שהיא אספה במהלך החודשים האחרונים,
דברים שהיא לא עושה ביום יום אבל מפנטזת שתגיע כבר היומולדת שלה 

והיא תוכל לעשות את הכל:
 לאכול מלא מלא ממתקים
לקנות המון שטויות
לעשות לילה לבן
לראות מלא סרטים
לשחק מלא באייפון
ועוד ועוד ועוד
בת שנתיים

העוגה של יומולדת שלוש

השמלה כבר הוחלפה, רונה והכסא של יומולדת שלוש

ברכות שנה טובה מרונה ליומולדת ארבע


ועוד דבר
בשנתיים האחרונות לכבוד היומולדת אני תופרת לה שמלה מיוחדת בשבילה
שמלת היומולדת של רונה
לפעמים רוקמת עליה
לפעמים זו שמלה שאני תופרת
מה שהופך אותה ליחידה במינה
אין כזו לאף אחת אחרת
ואותה היא לובשת ליום ההולדת
ואחר כך אני מקפלת אותה ושומרת בקופסת הדברים החשובים באמת
כי היום בתרבות השפע עם כל ההמון אני רוצה אחת שתיהיה מיוחדת ואותה היא תשמור
השנה היא כבר בחרה מתוך הקולקציה החדשה
שמלמלהלה צילום : עינה קפלן

צילום : עינה קפלן

צילום : עינה קפלן

היא ביקשה את השמלמלה
ורצתה שאצבע לה אותה בירוק הצבע שלה
אני אבדוק את זה
אולי אשלב רקמה ירוקה
נראה

יום שני, 27 באוגוסט 2012

ג'ולי ארקל

יום לפני תחילת הלימודים

ואני מוצפת מה"חופש" הזה

מנסה להיזכר איפה אני מתחילה ואיפה נגמרת
עוד לא ברור
תופסת עוגן קטן
ונזכרת בג'ולי ארקל
מספיק לי מבט חטוף בתמונה שלה וליבי מתמלא שמחה
וזיכרון טוב של מה זה ליצור, אבל לא סתם ליצור מוצרים אלא ליצור עולם שלם 
לעולם שלה אני אישית רציתי להיכנס כמה שאני יכולה













ג'ולי עושה הכל בעבודת יד ללא מעורבות מכונות
משתמשת גם בטכניקות של סריגה 
תחום הסריגה הוא התחום בו אימה מעורבת בעולמה של ג'ולי
הכי מאם אנד מי שיש....!

כזה בדיוק אני רוצה!



מוווווווווושלם!

תודו שהיא מקסימה...


יום שלישי, 31 ביולי 2012

Mom & Me הגירסה של רוני


ביקשתי ממנה להביא לי לראות תמונות חשובות מההיסטוריה שלה.
נפגשנו
היא הביאה תמונות מהחתונה (מהמעט שצילמו)
תמונות ילדות.

ואלבום אחד
לא יודעת למה היא הביאה אותו
התחלנו לדפדף
עולם שלם
של עוגות יומולדת מפוארות ומושקעות נגלה לפניי










כאלה שהיו עושים פעם כשהאמצעים היו מצומצמים
מאותה פשטות היא יצרה עושר – עולם ומלואו
זו אמא שלה, היא היתה קרמיקאית מוכשרת כזו שתבונת כפיים היו נחלתה

עם אותו כישרון היא יצרה את העוגות יומולדת המושקעות האלו
שהיום לא היינו רואים כי השפע נותן לנו פתרונות מהירים שיש בהם אפקט.

אחר כך עברנו לשאר הדברים
שמלת הכלה שלה 
היא סרגה אותה ביחד עם אימה


היא נראית רלוונטית אפילו להיום,
 טוב אולי זה במושגים שלי
כשהיא אוחזת בה אני רואה את אותה גאווה של העשיה המשותפת של אם וביתה
את זה שלאף אחת בעולם אין את אותה שמלה




ריקוד האחיות בחתונה בחדר האוכל בקיבוץ


אחר כך הלכנו לטייל בקיבוץ לראות את הקיר הקרמי שאמא שלה יצרה בחדר האוכל
תוך כדי מחשבות על מה שראיתי הבנתי שבלי לכוון לזה קיבלתי מרוני את הסיפור שלה Mom & Me בגרסת רוני
כמה קווי דימיון יש בינה לבין אימה וכמה שונות הן
Mom & Me הגירסה של רוני


אני כל כך אוהבת אותה
חיפשתי טיפול אלטרנטיבי והגעתי אליה, הרעיון של פלדנקרייז קרץ לי
אולי כי אמא שלי דיברה הרבה בשבחי השיטה
כשהגעתי לרוני ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון

תבונת כפיים 
זה ביטוי שהיא אוהבת והוא כל כך ממחיש את דרך העבודה שלה ובכל דבר שהיא עושה
אח"כ גילתי שהיא תופרת ומנהלת את המתפרה שעובדות בה הפנסיונריות בקיבוץ
וגם בזה התחברנו,
 חלק נכבד מהעיצובים שלי עובר תחת ידיה החכמות ומלאות הרגש של רוני.

כשרואים מישהו שעושה את העבודה שלו מתוך אהבה גדולה לי זה ברור שאני במקום הנכון
לכן אני פותחת לי איתה עוד ועוד כיוונים
תכירו (אבל אל תגלו) את רוני לפידות

................................................................................
נ.ב 
הוספתי שדה הרשמה לעידכונים ממני על כל פוסט חדש, הוא נמצא מצד ימין למעלה, אשמח אם תירשמו (-:

יום רביעי, 25 ביולי 2012

שבת בבוקר (ממש ממש מוקדם) יום יפה




זה כבר נהיה מנהג שבשגרה
פעם בחודש בערך אנחנו מגיעים לאמא שלי לחיפה, לפעמים יוצאים בערב שישי
ואז ביום שבת זו גולת הכותרת
אנחנו שמים שעון ל-5
ב5 ורבע אנחנו כבר באוטו בדהירה לקראת השוק, שוק הפשפשים בואדי סאליב.
לא רציתי לספר עליו יותר מידי אבל אני יודעת שרוב האנשים לא משוגעים כמונו ויגיעו בשעות האלו ועל זה אני בונה...
ב5 וחצי אנחנו כבר בשוק.

כל פעם אני רוצה לצלם כדי להעלות תמונות
אבל איך שאני מגיעה לשוק אני הופכת להיות אחוזת תזזית, חייבת לעבור בין כל הערימות למצוא את האוצר הבא 
לפני שמישהי אחרת תמצא
מי שמכיר אותי יודע שאין מצב להשחיל אפילו שאלה
כך שבטח לא לצלם צילומי אוירה
 וזה יכול להיות כ"כ הרבה דברים
החל מארנק דרדסים מהאייטיז לרונה, דרך נוקיה  דור 1 לאייל (באריזה!)  וכלה במפה רקומה בעבודת יד בשבילי.

אז גם השבת הזו הלכנו לשוק
ולמזלי אייל קצת פחות אובססיבי ממני אז היה מישהו שיתעד את כל הרגעים האלו וזה מזווית הראיה שלו בלבד...
השעה 5 מעולם לא נראתה כה אטרקטיבית
 הסוחרים מתארגנים
 לא שואלים בשוק שאלות כמו "תגיד מאיפה יש לך את זה?"
געגועים לאיטייז

לוח השראה
















שילוב של ישן וחדש




המקום האהוב עליי בשוק



     שולחן כביסה
שבת זוגית




אח"כ כדי להרגיש נורמליים הלכנו לישון שעתיים
 ואז ניצלנו את הבייביסיטר לראות את מחוברים לחיים.
סרט נחמד


תודה אמא!