יום שני, 10 ביוני 2013

נדוניה

הראל היה שכן שלי במושב,
היינו בחבר'ה
תמיד שהייתי הולכת עם התחרות המיוחדות שלי הוא שאל אם זה הוילון של אמא שלי...
דווקא בבית שלו הוא ספג וינטג' 
אני זוכרת שאמא שלו היתה אוספת דברים מיוחדים.

עברו הרבה שנים בהם לא היינו בקשר הדוק
ועכשיו כשאשתו מיטל פתחה את העסק שלה מיד התחברנו שוב באופן קצת שונה
הפעם זה עם מיטל והוא ברקע

מאז שאני בתיכון יש לי משיכה ליד שניה ולאספנות. 
לאט לאט עם השנים והניסיון התמקצעתי בתחום 
אבל בנוסף יש שם אלמנט אינסטינקטיבי חזק מאוד
כשהתחתנתי עברה בי המחשבה
להתחתן עם שמלת וינטג' אמיתית משנות ה-20, 
מאחר ורוב הזמן וינטג' זה הלבוש הבסיסי שלי (בסוף זה קרה עם שמלה שעצבתי, וזה כבר נושא לפוסט אחר...)

מיטל פתחה את נדוניה וברור שעסק כזה יהיה קרוב לליבי,
היא אוספת ומשכירה שמלות כלה וינטאג' אמיתי
(שימו לב לא רק יד שניה)  ואקססוריז. 

החיבור ביננו היה מובן מאליו.







זה מצחיק שגם הראל ברקע,
כי אחרי הרבה שנים חשבתי שאני כבר לא מכירה אותו 
אבל ההיכרויות של פעם והבסיס המשותף חוזרים בשניה

בשישי הבא אני סוגרת מעגל,
ויחד עם מיטל ועוד משתתפות 
אנחנו עושות מסיבת כלות ושושבינות אצלה בנדוניה,
זה יקרה בשישי הקרוב מעשר עד שלוש בקיבוץ גבעת חיים

אנחנו מציעות לכן חבילה שלמה של מאפרת, קוסמטיקאית, שולחנות מתוקים, אקססוריז, שמלות וינטאג' לכלה, שמלות שושבינה, הרכב מוזיקלי, צלמת
ואחת המבקרות שתעלה בגורל תזכה בחבילת הטבות והנחות שווה במיוחד הכוללת הטבה ו/או מתנה מכל אחת מהמשתתפות

קצת תמונות מיום הצילומים שצילמנו במיוחד לחגיגה בוויט בפרדס חנה




דור ההמשך - איה הבת המתוקה של מיטל והראל ורונה המתוקה שלי






נשמח אם תבואו לחגוג איתנו!

יום שבת, 9 בפברואר 2013

אמאלה אני בטלוויזיה...




כשמשה מ"תכנית חיסכון" של ערוץ 2 התקשר להגיד לי שהם רוצים לשלב אותי באייטם על תחפושות
עם מנחם הורוביץ התרגשתי מאוד.
מצד אחד הכי רציתי לקבל שיחה כזו 
ומצד שני הכי לא רציתי שזה יקרה.
(על הפחד שלי ממצלמות וקהל בכללי כבר כתבתי...)


באזורי הנוחות שלי נמצאת הבמה היחידה שנעימה לי והיא זו שדרכה אני באה לידי ביטוי עכשיו מאחורי מסך המחשב.  כזו שאפשר למחוק בה ולהראות נונשלנטית גם שאני בשיא הלחץ או ההתרגשות.
טלוויזיה, ערוץ 2 ומצלמה מסמלים עבורי את הנוכחות הזו שצריכה להיות חדה ומדויקת ואין זמן לטעויות,
אי אפשר למחוק ולשנות, וגם כזו שרואים בה את הפרצופים והתנועות גוף. בקיצור אמאלההההההההההההההה
היה ברור שאני לא אתחמק כי לעסק שלי שהוא הבייבי שלי זה חשוב, ככה הוא יכול לגדול
ומי יודע אולי גם אני אגדל קצת על הדרך
אז כמובן שהבעתי נכונות ואת כמויות הלחץ שלי (והתפילות שהם יתחרטו) הצלחתי להסתיר באותה שיחה
אבל מאותו רגע הכל זכור לי במעומעם
הלכתי למקום שקל לי: להפיק את הדברים.
ידעתי שמה שיהיה תלוי ביכולות ההפקה שלי יהיה טיפ טופ
והבנתי שאני צריכה להכין לעצמי את התפאורה המושלמת

בגלל אילוצי מערכת לא יכלו לצלם בכרכור, אז גייסתי את מילקה לכתבה ויצרתי שם את אותה פינת תצוגה שהיתה  לי במכירה כמה ימים קודם
ואז הבנתי שאני צריכה ילדה שתמדוד לי ואם ילדה אז אולי גם ילד ועוד ילד ועוד ילדה, בקיצור -  מסיבת תחפושות
הזמנתי את שחף רביד, המאפרת המקסימה שהיתה לי על סט הצילומים ויצרתי תפאורה מושלמת
הכל כמובן כדי שישאר מעט זמן לדבר איתי...
כל הזמן הזכרתי לעצמי שהפעם אני לא מאחורי הקלעים אלא במקום שברחתי ממנו כל חיי – הבמה
ואני צריכה גם לתת לעצמי מקום להיות רגועה, לא עייפה מידי, שיהיה לי זמן לבחור את הבגד שארגיש בו נוח, לעשות צבע, להתאפר....

תמיד שדברים טובים קורים לי אני נהיית פולניה ולא מספרת לאף אחד – מחשש לעין הרע
הפעם סיפרתי לכולם
חשבתי שאולי ככה זה יתבטל J
אבל לא....
אז צילמו אותי, גייסתי את עצמי והייתי הכי שיכולתי
מתכוננים...

מתכוננים 2



הילדים המתוקים של מגי ממילקה



ינשופון קרפדון

עדין זה די מוגבל, המצלמה הפחידה אותי, לא יודעת מה אמרתי
כל העולם שלי שהוא ממש ברור לי שאני נמצאת בסביבה הביתית שלי היה מטושטש
אבל אני בונה על זה שהבמאי יבין שהכח שלי הוא כרגע בתוצאה הסופית ופחות ביכולת המכירה שלי מול מצלמה
וכמו שאומר השיר שרונה אוהבת
בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב!

בסוף ה"שד" לא היה כ"כ נורא, עבודה טובה של במאי והגיוס העצמי שלי עשו עבודה סבירה...
ואם בא לכם לראות אז תלחצו על הקישור 

יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

פחד במה...



לפני עשרה חודשים עשיתי את הקורס המעולה של מיה לנדאו
לפני שהתחלנו מיה ביקשה מאיתנו לחשוב על דרך להציג את העסק שלנו אחת לשניה
מיד נלחצתי....
בצבא רציתי להיות מדריכת חי"'ר והלכתי להיבחן, היינו צריכים לבחור נושא ולהרצות בנושא מול קהל ומספר בוחנים
בחרתי נושא שאז היתי ספצית בו – משהו שקשור לימודי סביבה (כן, זה מה שלמדתי בהרחבה בתיכון, נשמע מוזר אני יודעת)
בניתי מערך שיעור יפה ונעמדתי מול כולם,
התחלתי טוב אבל אז באיזה רגע פתאום ראיתי את כל אותן עיניים בוחנות של הבוחנים, הפה שלי התייבש ואף מילה לא נשארה לי בראש בטח לא כזו ששיכת לנושא של לימודי סביבה
התישבתי בצד והתעצבתי, ידעתי שאותו תפקיד נחשק לא יהיה בידיי, ועוד יותר ידעתי שאני לא בנויה לעמוד מול קהל של יותר משלושה אנשים.
בסוף הייתי פקידה פלוגתית וזה פוסט בפני עצמו אבל מצאתי את הדרך המעולה לממש את עצמי ואת כישוריי אחד על אחד או מאחורי הקלעים או איך שנקרא לזה
ואפילו בתואר בסימנריונים, הצלחתי להתחמק מלהציג לכל הכיתה את נושא הסמינריון שלי למעשה ככה הייתי בוחרת לאיזה סמינריונים ללכת – האם המרצה דורש הרצאה מול הכיתה כן או לא.
בקיצור הסתדרתי
ואז הגיע הרגע בו מיה ביקשה את אותה בקשה
וחיפשתי את הדרך שלי להתבטא ומזל שיש לי רעיונות טובים ובעל עם כל מיני יכולות בינהן גם יכולת העריכה והכתיבה, יחד יצרנו את המצגת הביתית הזו, שרציתי לשתף אותכן

היא נעשתה לפני עשרה חודשים והשמלות שלי היו רק בהתהוות 
אבל זה יעזור לכם להכיר חלק מהדרך שלי

תיהנו (-:



נ.ב.
לגבי החלק שמתייחס לרזילי – הקושי שם היה לראות את אותן מעצבות ועבודתן הסיזיפית ולא נבע מהחנות או הבעלים שהיו ממש מקסימים (-:

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

עוד שבוע פחות יום היא בת חמש



עוד פחות משבוע יש לה יומולדת.
זה התאריך הלועזי
אבל בראש השנה זה התאריך שאנחנו אוהבים לחגוג.

כששאלתי את אמא שלי מתי נראה לה שאלד (בהריון עם רונה)
היא אמרה נחרצות -  או בתאריך הלועזי של החתונה שלנו או בעברי
והיא צדקה
אף אחד לא ידע שאני בחדר לידה (פריבילגיה שאפשרית בלידה ראשונה)
ואז לפנות  בוקר בשעה שנגמרה החתונה שלנו (ארבע שנים לפני)  צלצלתי אליה ואמרתי לה שהיא צדקה.
היא בחרה לצאת בדיוק אז.
בשבוע 38 


ביקור בעבודה של אייל בהריון עם רונה


אומרים שאישה יולדת אחרי שהיא מרגישה שהיא מיצתה את ההריון
לא הגעתי לשלב הזה, 
אולי כי היה לי כ"כ כיף להיות בהריון
ואולי גם כי פחדתי נורא
אין רגע מאושר מזה


אז עברו חמש שנים 
פחות שבוע
ואני ורונה כבר מתכננות כמה חודשים את היומולדת שלה
יש לה רשימה שהיא אספה במהלך החודשים האחרונים,
דברים שהיא לא עושה ביום יום אבל מפנטזת שתגיע כבר היומולדת שלה 

והיא תוכל לעשות את הכל:
 לאכול מלא מלא ממתקים
לקנות המון שטויות
לעשות לילה לבן
לראות מלא סרטים
לשחק מלא באייפון
ועוד ועוד ועוד
בת שנתיים

העוגה של יומולדת שלוש

השמלה כבר הוחלפה, רונה והכסא של יומולדת שלוש

ברכות שנה טובה מרונה ליומולדת ארבע


ועוד דבר
בשנתיים האחרונות לכבוד היומולדת אני תופרת לה שמלה מיוחדת בשבילה
שמלת היומולדת של רונה
לפעמים רוקמת עליה
לפעמים זו שמלה שאני תופרת
מה שהופך אותה ליחידה במינה
אין כזו לאף אחת אחרת
ואותה היא לובשת ליום ההולדת
ואחר כך אני מקפלת אותה ושומרת בקופסת הדברים החשובים באמת
כי היום בתרבות השפע עם כל ההמון אני רוצה אחת שתיהיה מיוחדת ואותה היא תשמור
השנה היא כבר בחרה מתוך הקולקציה החדשה
שמלמלהלה צילום : עינה קפלן

צילום : עינה קפלן

צילום : עינה קפלן

היא ביקשה את השמלמלה
ורצתה שאצבע לה אותה בירוק הצבע שלה
אני אבדוק את זה
אולי אשלב רקמה ירוקה
נראה

יום שני, 27 באוגוסט 2012

ג'ולי ארקל

יום לפני תחילת הלימודים

ואני מוצפת מה"חופש" הזה

מנסה להיזכר איפה אני מתחילה ואיפה נגמרת
עוד לא ברור
תופסת עוגן קטן
ונזכרת בג'ולי ארקל
מספיק לי מבט חטוף בתמונה שלה וליבי מתמלא שמחה
וזיכרון טוב של מה זה ליצור, אבל לא סתם ליצור מוצרים אלא ליצור עולם שלם 
לעולם שלה אני אישית רציתי להיכנס כמה שאני יכולה













ג'ולי עושה הכל בעבודת יד ללא מעורבות מכונות
משתמשת גם בטכניקות של סריגה 
תחום הסריגה הוא התחום בו אימה מעורבת בעולמה של ג'ולי
הכי מאם אנד מי שיש....!

כזה בדיוק אני רוצה!



מוווווווווושלם!

תודו שהיא מקסימה...


יום שלישי, 31 ביולי 2012

Mom & Me הגירסה של רוני


ביקשתי ממנה להביא לי לראות תמונות חשובות מההיסטוריה שלה.
נפגשנו
היא הביאה תמונות מהחתונה (מהמעט שצילמו)
תמונות ילדות.

ואלבום אחד
לא יודעת למה היא הביאה אותו
התחלנו לדפדף
עולם שלם
של עוגות יומולדת מפוארות ומושקעות נגלה לפניי










כאלה שהיו עושים פעם כשהאמצעים היו מצומצמים
מאותה פשטות היא יצרה עושר – עולם ומלואו
זו אמא שלה, היא היתה קרמיקאית מוכשרת כזו שתבונת כפיים היו נחלתה

עם אותו כישרון היא יצרה את העוגות יומולדת המושקעות האלו
שהיום לא היינו רואים כי השפע נותן לנו פתרונות מהירים שיש בהם אפקט.

אחר כך עברנו לשאר הדברים
שמלת הכלה שלה 
היא סרגה אותה ביחד עם אימה


היא נראית רלוונטית אפילו להיום,
 טוב אולי זה במושגים שלי
כשהיא אוחזת בה אני רואה את אותה גאווה של העשיה המשותפת של אם וביתה
את זה שלאף אחת בעולם אין את אותה שמלה




ריקוד האחיות בחתונה בחדר האוכל בקיבוץ


אחר כך הלכנו לטייל בקיבוץ לראות את הקיר הקרמי שאמא שלה יצרה בחדר האוכל
תוך כדי מחשבות על מה שראיתי הבנתי שבלי לכוון לזה קיבלתי מרוני את הסיפור שלה Mom & Me בגרסת רוני
כמה קווי דימיון יש בינה לבין אימה וכמה שונות הן
Mom & Me הגירסה של רוני


אני כל כך אוהבת אותה
חיפשתי טיפול אלטרנטיבי והגעתי אליה, הרעיון של פלדנקרייז קרץ לי
אולי כי אמא שלי דיברה הרבה בשבחי השיטה
כשהגעתי לרוני ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון

תבונת כפיים 
זה ביטוי שהיא אוהבת והוא כל כך ממחיש את דרך העבודה שלה ובכל דבר שהיא עושה
אח"כ גילתי שהיא תופרת ומנהלת את המתפרה שעובדות בה הפנסיונריות בקיבוץ
וגם בזה התחברנו,
 חלק נכבד מהעיצובים שלי עובר תחת ידיה החכמות ומלאות הרגש של רוני.

כשרואים מישהו שעושה את העבודה שלו מתוך אהבה גדולה לי זה ברור שאני במקום הנכון
לכן אני פותחת לי איתה עוד ועוד כיוונים
תכירו (אבל אל תגלו) את רוני לפידות

................................................................................
נ.ב 
הוספתי שדה הרשמה לעידכונים ממני על כל פוסט חדש, הוא נמצא מצד ימין למעלה, אשמח אם תירשמו (-: