זה כבר נהיה מנהג שבשגרה
פעם בחודש בערך אנחנו מגיעים לאמא שלי לחיפה, לפעמים יוצאים
בערב שישי
ואז ביום שבת זו גולת הכותרת
אנחנו שמים שעון ל-5,
ב5 ורבע אנחנו כבר באוטו בדהירה לקראת
השוק, שוק הפשפשים בואדי סאליב.
לא רציתי לספר עליו יותר מידי אבל אני יודעת שרוב האנשים לא
משוגעים כמונו ויגיעו בשעות האלו ועל זה אני בונה...
ב5 וחצי אנחנו כבר בשוק.
כל פעם אני רוצה לצלם כדי להעלות תמונות
אבל איך שאני מגיעה לשוק אני הופכת להיות אחוזת תזזית, חייבת
לעבור בין כל הערימות למצוא את האוצר הבא
לפני שמישהי אחרת תמצא
מי שמכיר אותי יודע שאין מצב להשחיל אפילו שאלה
כך שבטח לא לצלם צילומי אוירה
וזה יכול להיות כ"כ הרבה דברים
החל מארנק דרדסים מהאייטיז לרונה, דרך נוקיה דור 1 לאייל (באריזה!) וכלה במפה רקומה בעבודת יד בשבילי.
אז גם השבת הזו הלכנו לשוק
ולמזלי אייל קצת פחות אובססיבי ממני אז היה מישהו שיתעד את כל
הרגעים האלו וזה מזווית הראיה שלו בלבד...
 |
| השעה 5 מעולם לא נראתה כה אטרקטיבית |
הסוחרים מתארגנים
לא שואלים בשוק שאלות כמו "תגיד מאיפה יש לך את זה?"
 |
| געגועים לאיטייז |
 |
| לוח השראה |
 |
| שילוב של ישן וחדש |
 |
| המקום האהוב עליי בשוק |
שולחן כביסה
 |
| שבת זוגית |
אח"כ כדי להרגיש נורמליים הלכנו לישון שעתיים
ואז ניצלנו
את הבייביסיטר לראות את מחוברים לחיים.
סרט נחמד
תודה אמא!
תמונות מקסימות! במיוחד השילוב של הישן והחדש :)
השבמחקתודה! (-:
השבמחק