סדר פסח

אני ממש זוכרת את ההתרגשות לקראת הפסח כשהייתי ילדה.

בלי להיות דתיה ובלי מסורת משפחתית,  הייתי מסדרת את החדר, ממיינת, זורקת, עושה "סדר פסח" 
ובעיקר מתחברת מחדש לדברים שיש לי בחדר.

אני גם זוכרת את ההתחדשות של הבגדים , איך היה מעין טקס כזה בו מורידים את בגדי העונה שמגיעה (קיץ) וומאפסנים את זו היוצאת. כל פעם מחדש היה מרגש להזכר בדברים שאופסנו בארון ולתת להם שוב חיים.

הבגדים החגיגיים לפסח היו הדובדבן שבקצפת. אני זוכרת שאמא שלי תפרה לי שמלות ליום יום ולשבתות, אבל בפסח היינו נוסעים לעיר הגדולה(טבריה) ומחפשים לי שמלה.

 היום כשאני בעצמי אמא אני מבינה כמה אמא שלי "זרמה" איתי (כל הכבוד אמא!)

כשהיא רצתה לקנות לי את השמלות הכפריות הפרחוניות המתוקות  אני הייתי מוצאת את השמלה המכוערת ביותר שקיימת ובוחרת אותה.

היתה לי שמלת זהב מתנפנפת  וחליפת קוסם בצבע כסף, 
ולא, זה ממש לא היה לפורים, הלכתי עם זה לליל הסדר בקיבוץ. היו לזה 3 חלקים - מכנסים מכסף, 
חולצה לבנה עם פפיון רקום מכסף וז'קט של מנצח נחשו באיזה צבע, נכון גם כסף.

אין לזה תיעוד, מעניין למה, אבל אצלי בראש זה מתועד טוב טוב.

מצד אחד כל הכבוד לה שהיא נתנה דרור לרצונותיי

מצד שני....

 

אז תודה אמא על הקבלה הזו

מקווה שגם אני אצליח לשחרר ולקבל באהבה את בחירותיה של רונה, מוזרות ככל שיהיו.

רונה ואני עיצבנו כמעט יחד את קולקציית השמלות שלי (שלנו)

היא המוזה שלי

מודדת לי בכל שלב בדרך

ומביעה דעה

דרכה אני רואה את השמלות שלי מקבלות חיים ומתאהבת בהם ובה

 

זו השמלה שלה לליל הסדר ואני אוהבת אותה במיוחד.

רונה נראית בה כמו כלה קטנה.

את שלושת פסי התחרה בחלק התחתון של השמלה היה קשה למצוא,
חיפשתי בכל חנויות הסדקית פסים עם סיומת ישרה משני הצדדים ושכבר כמעט התייאשתי הגעתי לחנות האחרונה חסרת אמונה ואז הן חייכו אליי יפות יותר ממה שדמיינתי.קניתי את כל הסטוק שהיה שם ומאז אני שומרת על כל מטר שנגזר
 

עם הגזרה גם עברנו תהליך. עם שרוול ואז בלי שרוול ואז שוב שרוול שהלך והתקצר...

עם קפלים ובלי קפלים עם כיווצים.

בסופו של דבר זה מרגיש כאילו היא היתה שם תמיד

שמלה של פעם אבל גם של היום

שמלה של געגוע לאיך שחגגו פעם

ואיך שפעם חג היה סיבה אמיתית לקנות דברים

והיום הקלות של הקניה לא מאפשרת את זה

(אולי רק לפעמים)

ח ג   א ב י ב   ש מ ח