אביטל היא השותפה שלי

אביטל היא השותפה שלי.

פעם למדנו ביחד אחרי זה הקמנו ביחד, השותפות העסקית לא לגמריי התרוממה, לכל אחת יש גם עניינים משלה אבל הנפשית כן.

תחושת השותפות זה משהו שאנחנו לא רוצות לפרק.

מה זה שותפות?

קודם כל אני אוהבת אותה כ"כ שאני רוצה שהדרך שלה תהיה שמחה וטובה

דבר שני, אני מרגישה מחויבות מלאה לדרך שלה, כך יוצא שכמעט כל דבר שהיא מבקשת אני מסכימה. וזה הדדי, בלי הצהרת כוונות ובלי חוזים כתובים, זה פשוט קורה.

כשאביטל הודיעה לי שהיא (סוף סוף!) מתחתנת, ישר הרגשתי שותפה גם לדרך הזו (אולי אפילו יותר מידי...)

השותפות התחילה בשמלת הכלה שלה.

קניתי (בלי לדעת) קומבינזון בשוק בחיפה שהיווה את ההשראה לשמלה

ואז נכנסו לתהליך של בחירת התופרת, בחירת הבדים וכו'

לא אלאה בפרטים, (כי כשאני ואביטל יחד יש הרבה פרטים) רק אראה את התוצאה הסופית, שלה אחראית בעיקר אביטל ואשויץ שאני הייתי שם בתפקיד המעודדת, המייעצת, המחזקת וכו'

 

את הצילומים היפים האלו צילמה נועה סלע

חוץ מזה רציתי לספר על המתנה.

אייל מצא לפני הרבה זמן כיסאות בית כנסת זרוקים בתל אביב, הם שכבו במשרד שלו תקופה מאוד ארוכה ובגלל שאנחנו אספנים  שיודעים שכל פריט מגיע יומו שמרנו אותם שם מבלי לדעת למה.

בלי קשר, אביטל קנתה לי לא מזמן מתנה- ספר של רקמה והצביעה על הדבר הבא.

בינתים התחלתי לחשוב על אופציות ל"נדוניה" – מצעים רקומים, כריות תחרה וכו'

פתחתי את הספר, נזכרתי שאביטל דיברה על הרקמה ואז הגיע הרעיון לשיפוץ ושדרוג הכיסאות

במקביל הכרתי את סוניה שאוהבת לרקום רקמות צלבים (עליה אספר בפעם אחרת כי זה פוסט של אביטל) ונתתי לה לרקום. מלאכת הרקמה הייתה ארוכה ומסובכת (תשאלו את סוניה) כל מיני דברים  לא הסתדרו פלוס התקף לב קטן שעשה לי הרפד והחלק הכי קשה היה שלא יכולתי לשתף את השותפה שלי בתהליך....

בסופו של דבר  התאהבתי בכיסאות שעמדו בבית וחיכו בסבלנות לחתונה 

 

מזל טוב אור ואביטל אהובים!

 ולך אביטל, אני מאחלת שנמשיך להיות שותפות עמוק בלב עוד הרבה שנים

אוהבת אותך

ענבל

נ.ב

כסאות דומים לאלה ניתן להזמין בחנות שלי במרמלדה :-)