"זה מקום שנולדים בו תינוקות"

"זה מקום שנולדים בו תינוקות

זה מקום שסובבות בו ממטרות

זה ביתנו זו רמות שלנו

זו רמות"

[השיר של מושב רמות]

 ...................................

ההורים שלי הגיעו מעמק הירדן

הם התאהבו בבית ירח בתיכון

היו הזוג היפה של העמק והחליטו להקים את משפחתם במושב רמות שבגולן

איזה מזל, אחרת עוד הייתי קיבוצניקית בטעות

המושב התחיל עוד קודם כשהחלוצים (שההורים שלי לא היו בינהם) הקימו את סקופיה וגרו בתוך משולשים

בראייה של היום זה נשמע ממש רומנטי ומרגש להקים משהו מאפס

ועוד בקומונה כזו. ההורים שלי הצטרפו קצת אחרי ואני כבר נולדתי במושב

זה מקום ממש יפה

ומלא מרחבים קסומים

 

אבל זו לא היתה החוויה שלי כילדה.

 אחת החברות הטובות שלי מהגן היתה איילת

אני זוכרת עד היום את החוויה של להיות אצלה בבית

היו לנו משפחות קצת שונות

משפחה אחת מסודרת

והשניה קצת פחות

אני בעיקר זוכרת את הלוחות זמנים המסודרים שהיו נהוגים אצלה

ואת הפער שחשתי בתוכי

אמא שלי היתה מאוד אבסטרקית עם עיניני לוחות הזמנים

(לצערי גם אני נדבקתי בזה)

בכל אופן כל פעם שהתקרבה השעה שהייתי אמורה ללכת הביתה מאיילת הייתי נכנסת ללחץ

גם כי לא רציתי ללכת משם

וגם כי פחדתי שאמא שלי לא תגיע בזמן

איילת היתה מאוד קרובה לליבי

בכיתה  ה' הם הודיעו שהם עוזבים לשליחות בבוסטון

וזה היה לי מאוד קשה

המשכנו לשמור על קשר במכתבים

החיים שלי סבבו לא מעט סביב ההתכתבויות עם אילת

הייתי הולכת לדואר בהתרגשות לראות אם הגיע לי מכתב ממנה

הייתי מחשבת מתי שלחתי

מתי הגיע, כמה זמן יקח עד שהיא תכתוב וכמה זמן משלוח

היום זה נשמע כמו נצח

אז זה סיפק לי הרבה מהריגושים של אותה תקופה

אני ואיילת שמרנו על קשר

אבל איי שם בצבא הוא נותק

ואז בזכות הפייסבוק זה חודש

גם אז הייתי צריכה לחכות הרבה זמן עד שהיא פתחה חשבון ומצאתי אותה

שתינו כבר היינו אימהות

וזה היה כ"כ טבעי וגם קצת לא

יש בסיס עמוק ונושן

ויש המון חדש

ולאט לאט אנחנו מגשרות על הפערים

איילת מכינה בובות אצבע מלאות אופי

ואני ממש אוהבת את מגע היד שלה, כל דבר שהיא נוגעת בו מקבל טיפול עדין ורגיש כל כך

ואפשר לראות את התוצאות שלה פה

ועכשיו אנחנו הולכות למכור יחד בקולאז' סייל של קרן שביט

 

קרן יזמה את החיבור הזה

ואנחנו קפצנו על  הרעיון

אז כולכם מוזמנים לבוא לפגוש אותנו שם

להחזיר אהבות קודמות

אביטל היא השותפה שלי

אביטל היא השותפה שלי.

פעם למדנו ביחד אחרי זה הקמנו ביחד, השותפות העסקית לא לגמריי התרוממה, לכל אחת יש גם עניינים משלה אבל הנפשית כן.

תחושת השותפות זה משהו שאנחנו לא רוצות לפרק.

מה זה שותפות?

קודם כל אני אוהבת אותה כ"כ שאני רוצה שהדרך שלה תהיה שמחה וטובה

דבר שני, אני מרגישה מחויבות מלאה לדרך שלה, כך יוצא שכמעט כל דבר שהיא מבקשת אני מסכימה. וזה הדדי, בלי הצהרת כוונות ובלי חוזים כתובים, זה פשוט קורה.

כשאביטל הודיעה לי שהיא (סוף סוף!) מתחתנת, ישר הרגשתי שותפה גם לדרך הזו (אולי אפילו יותר מידי...)

השותפות התחילה בשמלת הכלה שלה.

קניתי (בלי לדעת) קומבינזון בשוק בחיפה שהיווה את ההשראה לשמלה

ואז נכנסו לתהליך של בחירת התופרת, בחירת הבדים וכו'

לא אלאה בפרטים, (כי כשאני ואביטל יחד יש הרבה פרטים) רק אראה את התוצאה הסופית, שלה אחראית בעיקר אביטל ואשויץ שאני הייתי שם בתפקיד המעודדת, המייעצת, המחזקת וכו'

 

את הצילומים היפים האלו צילמה נועה סלע

חוץ מזה רציתי לספר על המתנה.

אייל מצא לפני הרבה זמן כיסאות בית כנסת זרוקים בתל אביב, הם שכבו במשרד שלו תקופה מאוד ארוכה ובגלל שאנחנו אספנים  שיודעים שכל פריט מגיע יומו שמרנו אותם שם מבלי לדעת למה.

בלי קשר, אביטל קנתה לי לא מזמן מתנה- ספר של רקמה והצביעה על הדבר הבא.

בינתים התחלתי לחשוב על אופציות ל"נדוניה" – מצעים רקומים, כריות תחרה וכו'

פתחתי את הספר, נזכרתי שאביטל דיברה על הרקמה ואז הגיע הרעיון לשיפוץ ושדרוג הכיסאות

במקביל הכרתי את סוניה שאוהבת לרקום רקמות צלבים (עליה אספר בפעם אחרת כי זה פוסט של אביטל) ונתתי לה לרקום. מלאכת הרקמה הייתה ארוכה ומסובכת (תשאלו את סוניה) כל מיני דברים  לא הסתדרו פלוס התקף לב קטן שעשה לי הרפד והחלק הכי קשה היה שלא יכולתי לשתף את השותפה שלי בתהליך....

בסופו של דבר  התאהבתי בכיסאות שעמדו בבית וחיכו בסבלנות לחתונה 

 

מזל טוב אור ואביטל אהובים!

 ולך אביטל, אני מאחלת שנמשיך להיות שותפות עמוק בלב עוד הרבה שנים

אוהבת אותך

ענבל

נ.ב

כסאות דומים לאלה ניתן להזמין בחנות שלי במרמלדה :-)

את הכל אני לוקחת ברצינות

ואת תחפושות הפורים של רונה ואבינעם שלי אני לוקחת הכי ברצינות...

דודה שירי,  אחותי היקרה סיפרה לה שכשהיא היתה ילדה היא התחפשה למוכרת ממתקים

וזה הכי שווה כי יש קופסה מלאה בממתקים.

זה כמובן קנה את רונה ומאז אי אפשר היה לחשוב על כלום, אולי בעצם על מלכת ממתקים

או פיית ממתקים או שלושתם ביחד

אז ברצינות אופיינית, ובהשפעת הקורס של מיה התחלתי לחקור, לגשש, להבין מה העולם של רונה  או אולי בעצם שלי...?

חיפשתי רפרנסים למוכרי ממתקים

ולא מצאתי

אז הכנסתי את עצמי לעולם של הצבעים (שבעקבות הבבושקות שלי אני כבר ממש שוחה בו)

 

היה תהליך ארוך, עם לקוחה די קשה שלא מוכנה למדוד בדרך

אבל בסוף התחילה להתהוות התחפושת

הדובדבן הגיע בסוף שהחלטנו שכבר יש לנו עולם ומצאנו את השם המתאים למיתוג.

קבלו את סוכרונה

מאחר ואבינעם עוד לא משתף פעולה בעניני מחקר אבל הוא לקוח מעולה שמוכן למדוד ואפילו ללבוש את התחפושת לכמה שעות (ולא 5 דקות) השתעשעתי בהרבה מחשבות ורעיונות לתחפושת ורק יומיים לפני נפלה ההחלטה. ינשוף

יש כל מיני ינשופים

כזה

וכזה

אבל לי יש ינשוף כזה

עם פראק ועניבה

 

(ראיתם פעם ינשוף קופץ בטרמפולינה...?)

ואחרונה חביבה, תחפושת אחת בשביל אמא... (ולכן נוריד אותה אחרי 5 דקות בגן)

בבושקה

או כמו שרונה קוראת לה –  בבושקת הממתקים

(נראה לי מעכשיו שכל תחפושת תסתיים בזה)

 

 חג פורים צבעוני ומלא שמחה!