36

מחר אהיה
בת 36

במושגים של פעם זה ממש גדול

אני הייתי בת 12 כשאמא שלי היתה בגילי

ובדיוק אז נולדה אחותי הקטנה

בעצם קיבלתי אותה למתנה לבת המצווה שלי

לפחות כך הרגשתי

אז היום אני בגיל הזה
שבו לאמא שלי היו כבר 4 ילדים כשאחת בת 12...

עם קצת פחות הספקי ילודה אבל עם המון ניסיון חיים

ואני ממש מרגישה שייכת לעולם המבוגרים

כשהייתי קטנה בעצם עד שהילדים נולדו

היו לי ציפיות מאוד "בסיסיות" מיום ההולדת

לפחות כך אני חשבתי
בלונים, פרחים, הפתעות

ושכולם יתייחסו בכל רגע באותו היום אליי בקדושה

טוב אולי זה לא כזה בסיסי

כי כמעט תמיד התאכזבתי

דנה היא זו שעלתה על נוסחת הניצחון

לכלול כמה מהסממנים האלה ולהבין שזה מאוד חשוב לי

בקיצור...

היום אני קצת יותר בוגרת

והיום יש לי כבר ימים יותר חשובים שהם ימי ההולדת של הילדים שלי 
ששם באיזה אופן 
נולדתי גם אני,
 שוב

אז בכל זאת מזל טוב

המון בלונים

ושתיהיה לי עוגה יפה, הרבה מתנות כמו שמאחלים הילדים...

ולכולנו בריאות ושמחה 
או להפך

אני ונמרוד ורסס ביום ההולדת שלי ב-2005

כריכי סירות

לכבוד הבלוג החלטתי לעשות  מעשה

למען האמת חשבתי על זה כבר הרבה זמן בלי קשר לבלוג

ותודה לבלוג שהוא עוזר לי לקדם דברים שחשובים לי

 ...............

מזמן מצאתי בשוק בחיפה את הספר הזה

הוא כמובן העלה לי זכרונות מפעם

ורציתי להתחיל בחוג ביתי עם רונה

בו אנחנו כל פעם מכינות משהו משותף

רונה דווקא מעורבת במטבח

אבל הרשמיות פה וההתמקדות היתה חגיגית לנו.

הנה אני ורונה נכנסות לענין מאוד ברצינות

מציירות, עוקבות אחר הוראות ההפעלה

לומדות

ונהנות

וזה מה נוצר לנו בסוף

ממש כיף

אחרי כל החגיגה הזו

אכלנו את זה ארבעתינו בארוחת ערב קלילה

אז תודה רונה

נהניתי

אוהבת אותך!

אמא

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

קרדיטים :

צילום – אבא

עיצוב אמנותי – רונה

רעשי רקע – נוקי

עיצוב הסינרים – אמא (אפשר לקנות אותם ביחד או לחוד חפשו במרמלדה שלי)

תודה לכוווווולם

סדר פסח

אני ממש זוכרת את ההתרגשות לקראת הפסח כשהייתי ילדה.

בלי להיות דתיה ובלי מסורת משפחתית,  הייתי מסדרת את החדר, ממיינת, זורקת, עושה "סדר פסח" 
ובעיקר מתחברת מחדש לדברים שיש לי בחדר.

אני גם זוכרת את ההתחדשות של הבגדים , איך היה מעין טקס כזה בו מורידים את בגדי העונה שמגיעה (קיץ) וומאפסנים את זו היוצאת. כל פעם מחדש היה מרגש להזכר בדברים שאופסנו בארון ולתת להם שוב חיים.

הבגדים החגיגיים לפסח היו הדובדבן שבקצפת. אני זוכרת שאמא שלי תפרה לי שמלות ליום יום ולשבתות, אבל בפסח היינו נוסעים לעיר הגדולה(טבריה) ומחפשים לי שמלה.

 היום כשאני בעצמי אמא אני מבינה כמה אמא שלי "זרמה" איתי (כל הכבוד אמא!)

כשהיא רצתה לקנות לי את השמלות הכפריות הפרחוניות המתוקות  אני הייתי מוצאת את השמלה המכוערת ביותר שקיימת ובוחרת אותה.

היתה לי שמלת זהב מתנפנפת  וחליפת קוסם בצבע כסף, 
ולא, זה ממש לא היה לפורים, הלכתי עם זה לליל הסדר בקיבוץ. היו לזה 3 חלקים - מכנסים מכסף, 
חולצה לבנה עם פפיון רקום מכסף וז'קט של מנצח נחשו באיזה צבע, נכון גם כסף.

אין לזה תיעוד, מעניין למה, אבל אצלי בראש זה מתועד טוב טוב.

מצד אחד כל הכבוד לה שהיא נתנה דרור לרצונותיי

מצד שני....

 

אז תודה אמא על הקבלה הזו

מקווה שגם אני אצליח לשחרר ולקבל באהבה את בחירותיה של רונה, מוזרות ככל שיהיו.

רונה ואני עיצבנו כמעט יחד את קולקציית השמלות שלי (שלנו)

היא המוזה שלי

מודדת לי בכל שלב בדרך

ומביעה דעה

דרכה אני רואה את השמלות שלי מקבלות חיים ומתאהבת בהם ובה

 

זו השמלה שלה לליל הסדר ואני אוהבת אותה במיוחד.

רונה נראית בה כמו כלה קטנה.

את שלושת פסי התחרה בחלק התחתון של השמלה היה קשה למצוא,
חיפשתי בכל חנויות הסדקית פסים עם סיומת ישרה משני הצדדים ושכבר כמעט התייאשתי הגעתי לחנות האחרונה חסרת אמונה ואז הן חייכו אליי יפות יותר ממה שדמיינתי.קניתי את כל הסטוק שהיה שם ומאז אני שומרת על כל מטר שנגזר
 

עם הגזרה גם עברנו תהליך. עם שרוול ואז בלי שרוול ואז שוב שרוול שהלך והתקצר...

עם קפלים ובלי קפלים עם כיווצים.

בסופו של דבר זה מרגיש כאילו היא היתה שם תמיד

שמלה של פעם אבל גם של היום

שמלה של געגוע לאיך שחגגו פעם

ואיך שפעם חג היה סיבה אמיתית לקנות דברים

והיום הקלות של הקניה לא מאפשרת את זה

(אולי רק לפעמים)

ח ג   א ב י ב   ש מ ח